החלטה בתיק ת"א 6877-09-10

1.     המבקש 1 (להלן:" המבקש") הגיש בקשה לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקנות סד"א, תשמ"ד - 1984 (להלן:" התקנות").

2.     לטענתו, מצבם הכלכלי של המשיבים, אינו טוב. כמו כן, סיכויי התביעה שהגישו, קלושים, היקפה עצום, ועל כן מתבקשת המסקנה, כי בבוא היום לא יוכלו לשאת בהוצאות המשפט, כפי שיושתו עליהם.

עוד טוען המבקש, כי עיקר טענות המשיבים על פי כתב התביעה מופנה כנגד המבקשים 2 ו-3. כמו כן, מדובר בעילת תביעה המושתתת על טענה להטעייה או מעשה תרמית, ועל פי התקנות, חלה חובה לפרט מעשים אלה בכתב התביעה, אולם המשיבים לא עמדו בנטל לעשות כן.

בנוסף טוען המבקש, כי התביעה התיישנה, בשים לב למועדים המצויינים בכתב התביעה, וכן כי היא מתבססת על הליכים משפטיים שהתנהלו בין הנתבעים, לבין עצמם, אלא שהליכים אלה נמחקו באופן מלא והדדי, מבלי שנקבעה במסגרתם כל קביעה בעלת ערך ראייתי.

אשר למצבם הכלכלי, מציין המבקש כי מדו"ח רשם החברות עולה שהמשיבה 4 איננה משלמת את האגרה השנתית, כך שנצבר חוב בסך של 11,632 ש"ח. כמו כן, נכסי המשיבה 4 משועבדים באג"ח לבנק אוצר החייל, ובשעבודים ללא הגבלה לבנק לאומי. מכאן, כי לא ניתן יהא להיפרע מהמשיבה 4, ככל ויושתו עליה הוצאות משפט בתום ההליך המשפטי.

המבקש מציין, כי לאור היקף התביעה, שכר הטרחה שנדרש ממנו, גבוה, ויש לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה בהתאם.

3.  לבקשה הנ"ל הצטרפו המבקשים 2 ו-3 (להלן:" המבקשים"), והגישו מטעמם בקשה לחיוב  המשיבים 1-3 בהפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקנות,  ולחיוב המשיבה 4 בהפקדת ערובה בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן:" החוק").

      מעבר לאמור בבקשת המבקש, כמפורט לעיל, מציינים המבקשים כי המשיבים מתבססים על טענות מירמה והונאה, שנטענו לכאורה בהליכים קודמים, אולם הליכים אלה נמחקו.

עוד טוענים הם, כי בשים לב למועדים הרלוונטים לכתב התביעה, נראה כי חלה בענייננו דוקטרינת המניעות ו/או ההשתק, שכן מי מבין המשיבים ידע על התביעה שהתנהלה בין המבקשים, בינם לבין עצמם, עליה מתבססת התביעה דנן, עוד בשנת 2001. מכאן גם מתבקשת המסקנה, כי התביעה התיישנה.

אשר למצב הכלכלי, המבקשים מציינים כי המשיבים לא שילמו הוצאות משפט שנפסקו לחובתם בסך של 3,000 ש"ח, ובכך יש להצביע על הקושי הכלכלי בו הם מצויים.

ביחס למשיבה 4, מדייקים המבקשים וטוענים, כי בהיותה חברה בע"מ, הכלל הוא כי יש לחייבה בהפקדת ערובה, אלא אם תוכיח כי ביכולתה לשלם את ההוצאות, או כי קיימות נסיבות אחרות המצדיקות את אי חיובה בהפקדה כאמור. לאור מצבה של המשיבה 4, כפי שעולה מתדפיס רשם החברות, טוענים המבקשים כי היא מצויה במצב כלכלי קשה, ועל כן יש לחייבה בהפקדת ערובה.

המבקשים מסיימים וטוענים, כי לאור סכום התביעה העצום, הושקעו ויושקעו בהליך הוצאות נכבדות, ויש בכך כדי להשפיע על גובה הערובה אותה יש לחייבם להפקיד.

4.  המשיבים טוענים בתגובתם, כי אין כל ממש בטענות המבקשים כולם, ביחס לסיכויי התביעה הנמוכים. לשיטתם, נודע להם לראשונה על העובדות נשוא התביעה, ועל עילת התביעה, רק במהלך חודש מאי 2008, וזאת באופן מקרי. משכך, אין בסיס לטענת ההתיישנות.

בתגובתו, מפרט ב"כ המשיבים את כל השתלשלות העניינים בין המבקשים, בינם לבין עצמם, במסגרת ההליכים המשפטיים הקודמים, ולטענתו, השתלשלות זו מובילה למסקנה כי התביעה לא התיישנה, וכי התנהלות המבקשים בהליכים המשפטיים הנ"ל לקתה בחוסר תום לב. העובדה כי המבקשים בחרו לסיים את ההליכים המשפטיים הממושכים ביניהם, במחיקה הדדית, מלמדת על כך, שביקשו להסתיר את ההליכים מפני המשיבים, והתנהלו בחוסר תום לב.

בנוסף מציין ב"כ המשיבים, כי טענות המבקשים כולם ביחס לגובה שכר הטירחה בו ייאלצו לשאת במסגרת ניהול ההליכים לא הוכחו, וכן טוען, כי לא הוטל ספק ביכולתם של המשיבים 1-3 לשלם את ההוצאות, ככל וייפסקו לחובתם.

5.    בתשובתם לתגובה עמדו הן המבקש והן המבקשים על בקשתם, ושבו ופרטו את טענותיהם את המצב המשפטי, הן במסגרת תקנה 519 והן במסגרת סעיף 353א.

דיון והכרעה

6 .      המצב המשפטי -

תקנה 519  לתקנות קובעת: